הערב האחד ההוא של הידברות שינה לי את החיים…

היא רצתה לסייע בדרך כלשהי לחיילים במבצע "צוק איתן", ומצאה את עצמה משדרגת את החיים של עצמה ומוסיפה להם קדושה. סיפורה המרגש של קמילה

סיפורה של קמילה פודגייץ מתחיל בהפרשת חלה אחת, וממשיך לא רק בישועה אחת, אלא בהמון קדושה שממשיכה ומתמשכת.

"עליתי לארץ מברזיל, כציונית", מספרת קמילה. "לפני כמה שנים, חברה שלי חלתה. אנחנו גרות בתל אביב, והיא החליטה להזמין ערב של הפרשת חלה כדי שיתפללו לרפואתה. זו היתה הפעם הראשונה שבה הכרתי בכלל את המצווה הזו, הפרשת חלה. הערב ההוא היה עוצמתי ומרגש".

זמן קצת לאחר הערב הזה, התחיל מבצע "צוק איתן". "זו היתה תקופה קשה, והרגשתי בתוכי שאני חייבת לעשות משהו. אמנם אני לא יכולה לקחת נשק וללכת להילחם, אבל הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו כדי לעזור במאמץ המלחמתי הזה. אז עשיתי מה שאישה יהודייה יכולה לעשות. ניגשתי לקאנטרי בשכונה, ובקשתי שיפנו לנו את המקום לערב אחד כדי לקיים בו ערב הפרשת חלה. בעל המקום פינה לנו את הקפיטריה, והזמנתי ערב הפרשת חלה. הגיעו 40 נשים, כל אחת עם הקערה שלה. כולנו עשינו הפרשת חלה, והתפללנו על החיילים".

הערב המיוחד הזה לא היה סוף פסוק. הוא היה התחלה נפלאה. "מאז, אנחנו עושות הפרשות חלה בשכונה אחת לכמה זמן, ומביאות רבניות לכל מיני סיטואציות – גם שמחות וגם שמחות פחות. באחת הפעמים, למשל, הזמנו רבנית לערב מיוחד בשביל 3 נשים מהשכונה שרצו להיפקד בילדים. באותו חודש, שלושתן נפקדו".

הקדושה והזכויות האלה לא נהיו רק נחלה כללית של נשות השכונה, אלא גם מקפצה אישית בשביל קמילה עצמה. "בזכות ערבי הפרשת החלה האלה של הידברות, קבלתי על עצמי לעשות הפרשת חלה בבית בכל שבוע. מאז, דבר גורר דבר, ורק דברים טובים, כמובן. אבל מעבר לישועות, המצווה הזו הופכת אותי לאדם טוב יותר, לאמא טובה יותר, לרעייה טובה יותר, לחברה טובה יותר, לבת טובה יותר, ובעיקר – ליהודייה טובה יותר. הבית מקבל מזה קדושה, והמצווה הזו מושכת אחריה עוד מצוות, הכנסת אורחים וחסד גדול. הערב הראשון ההוא של הידברות שינה לי את החיים".