אני רוצה לספר לך על השבת שהיתה לי, לאחר שביום חמישי נכחתי בערב רוחני מדהים שערכת עבורינו, נשים שחיות בניכר.
בשנה האחרונה היחסים ביני לבין בתי הקטנה, (14), עלו על שרטון. ההשפעה החברתית החיצונית גרמו לקרע בינינו ובמיוחד לאור העובדה שאביה, ממנו אני גרושה מזה שנים, פתאום החליט שהוא מגבה התנהגות פרועה ומאפשר לה להתנהג בפראות מבלי ביקורת.
הכאב, החרדות והבושה גרמו לי להסתגר בתוך עצמי. מזה חודשים התרחקתי מבוראי. פרשתי מהציבור, התרכזתי רק בעבודה.
אני חיה בפלורידה עשרים שנה. אין פה שום תמיכה של מערכת החינוך, מערכת החוק. הייתי לבד בתוך הכאב הקשה של אמא שנפרדה מבתה בעל כורחה, כי לא הסכמתי עם דרך התנהגותה, והיתה לה אופציה לעשות כל מה שעולה על רוחה אצל אביה.
ערב אחד, אחת מהלקוחות שלי הזמינה אותי לבוא לערב שלך שהתנהל בבוקר, הייתי מוכנה לצאת ופתאום קרו תקלות ועיכובים, אפילו דברי לגלוג מידיד שחלקתי איתו את כוונתי להגיע.
כל הלילה הצטערתי והרגשתי חרטה שלא באתי. הלקוחה שהזמינה אותי כתבה לי שפספסתי ערב מיוחד במינו ואני כל-כך הצטערתי, כתבתי לה, אני בע״ה אארגן ערב אצלי בבית לכל הנשים המקסימות סביבי. פתאום התקשרה אלי עוד לקוחה לשעבר, שהיא חברה היום. הזמינה אותי לבוא לערב הפרשת חלה. ענת, כולי צמרמורת. פתאום היתה לי הזדמנות לפצות על הערב שלפני. הרגשתי שאת קוראת לי אלייך, ומעולם לא ידעתי על קיומך.
אחרי חודשים של כאב ופרישה מהציבור, נכנסתי לבית הכנסת. הרבה מהנשים היו לקוחות שלי בנושא המשכנתאות וחלקן היו לקוחות ששירתי מבלי לפגוש. אבל הנוכחות שלך, חוסר השופטות שלך, האהבה שזרמה מתוכך עם כל מילה טובה, גרמה לי להיפתח ומצאתי את עצמי סובבת באימהות שהרגישו את כאבי ובאו ועודדו וחיבקו ברכו ואיחלו.
באתו לילה כמעט לא ישנתי. חזרתי לצפות בסרטונים של הרב זמיר הכהן, שמזה זמן רב נחשב בעיני מנהיג רוחני המנהיג מתוך דוגמא אישית. הרצינות שלו, ביסוס דבריו על עובדות, צורת הדיבור הרגועה, הלא מטיפה, תמיד היו לאבני דרך. אבל בלילה הזה, זה היה שונה.
ביום שישי חזרתי לאפות חלות, אחרי חודשים ארוכים שהפסקתי, והיית איתי בכל רגע ורגע.
התכניות שלי לחזור לישראל התחזקו מאוד, והתחלתי לארוז קופסאות. הראיתי לבתי הגדולה את הסרטונים על התופעה של הבנות היהודיות שנופלות בפח האויב, והיא כבר בדרכה לישראל לעשות עליה מזה שלושה חודשים.
בשבת קראנו תהילים לחזרתם של הנערים היקרים, והרוחניות חזרה לביתנו. קראתי חומרים של הרב זמיר, והיית איתי בליבי. נחושה לגבי החזרה, נחושה לגבי הדרך שבה אני בוחרת ללכת, נחושה בידיעה שהבת שלי חוזרת אלי בריאה ושלמה.
בתוך ראשי את מדברת איתי, הרב זמיר מדבר איתי, מוצאי שבת, את הרהורי מפסיק צלצול טלפון. כשאמרת לי שזו את כמעט התעלפתי. כמה כח יש לנו. למעשה התקשרת כי חשבת שפספסתי פרט על טופס התקשורת שלנו, אבל מסתבר שברוך השם, כלום לא חסר והקדוש ברוך הוא שלח אותך אלי, לחלוק את מילות התודה, החיזוק והאהבה.
אין לי מילים להודות לך על החיזוק, על שבזכותך יצאתי חזרה לעולם, שהבנתי שאני לא יחידה אבל גם לא בודדה.
את פשוט אחות מדהימה ואני מאחלת לך שתמשיכי להפיץ את האור.
אני מאוד רוצה לעזור בכל דרך שאוכל לארגון, אם זה מפה ואם זה מתוך ארצנו, שאגיע אליה במהרה, אמן.
תודה, תודה, תודה והרבה אהבה.
